<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ס"ת</h1>
<h2>דף כה.</h2>
לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויהא מטייל בו וקורא בו כמו שהוא קורא בשטרות, מפני שנוהג בו מנהג בזיון. לא ישמיט אדם ספר תורה [ויחצנו], מפני שנוהג בו מנהג בזיון. ולא יניחנו על גבי ארכובותיו ויניח אציליו עליו, ולא יניחנו בין ירכותיו לגופו וידרוס עליו מפני שנוהג בו מנהג בזיון. ובזמן שקורא בתורה לא יפתח בו יותר מג' דפין, ואפי' שנים לא יפתח אלא ג' דפים. והפותח להגיה פותח ומגיה ומתקן כל צרכו. הקורא בתורה לא יניחנו על גבי מטה ולא על גבי ספסל וקורא, אלא אוחזו בידו באימה וביראה וקורא. ובזמן שצריך לדבר אינו מקפל ורואה אלא פותח ורואה. ואתשיל ממר רב האיי ז"ל אדם חשוב שמת מהו לעשות לו הספד (וכו') וספר תורה מונח [לפניהם] במקום מטה וסדין [פרוש] עליו. והתיר לעשות כן לאדם חסיד וגדול בתורה ויחיד בדורו, כדתניא [ב"ק ט"ז ע"ב] וכבוד עשו לו במותו וכו' עד אי בעית אימא אנוחי מנחינן, קיים לא אמרי'. וטפי עדיף דלא למעבד הכי דאמרי' [מו"ק כ"ה ע"א] כי נח נפשיה דרב הונא סבור רבנן לאותיביה ספר תורה אפוריה וכו' כי נח נפשיה דרב חסדא אמרי מלתא דלרביה לא סברה. וזקננו נמנעו מזאת. ואם נעשה לחכם גדול ויחיד במקומו, אל יהי מוטל ספר תורה אלא עומד בתיבה ודומה לה, והוכיחו מי שישנה בכך.
<h2>דף כו.</h2>
וגרסי' בפרק אלו מגלחין הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתי קריעות אחת על הכתב ואחת על הגויל, דכת' אחר שרף המלך את המגלה ואת הדברים. ר' אבא ורב הונא בר חייא הוו יתבי, קם ר' אבא לאפנויי, שקליה לטוטפתיה ואחתיה אבי סדיא, אתא (בר) [בת] נעמיתא למבלעא, אמר השתא כי מחייבינן [שתי קריעות], אמר ליה מנא לך הא, בדידי הויא עובדא ואתאי לקמיה דרב מתנה ולא הוה בידיה, ואתאי לקמיה דרב יהודה ואמר לי לאו הכי אמר שמואל לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה. ופירש מר רב האיי ז"ל לא אמרו שחייב אדם לקרוע שתי קריעות על ספר תורה שנשרף אלא בזמן שנשרף בזרוע של אדם עז וקשה ששרפו בעזות מצח, וכמעשה שהיה בשרוף המלך את המגלה ואת הדברים. [וכתב] הנגיד ממעשה דבת נעמיתא דלא חייב לקרוע אפילו קריעה אחת משום דלא הוה בזרוע, דאי הוה בזרוע אפי' לא נשרף אלא שנקרע דרך עזות בזרוע היה חייב לקרוע שתי קריעות. ומיכאן אתה יודע שמה שאמרו על ספר תורה שנשרף לאו דוקא שנשרף, אלא כל דבר שמאבד בזרוע.
